בין כל אינספור המילים, הסיפורים,
השירים שנכתבו על אהבה אפשר למצוא סיפורים קצרים עם מוסר השכל שמבהירים כמה חשובה האהבה,
מה כוחה וכמה חשוב להשקיע בה.
אחד מהם הוא הסיפור הבא:
בת הטוחן והרב
מספרים על רב גדול בתורה שהיו באים מכל הארץ לקבל את עצתו.
הרב היה צעיר, עשיר, יפה, חכם אך לרוע מזלו, בעל צליעה חמורה.
הרב היה רווק מבוקש מאוד וטובי השדכנים ניסו להכיר לו כלות טובות, צדיקות, יפות, אך לכולן סירב הרב כי ידע שמצפה לו שידוך מהשמיים.
השמועה עברה בכל הארץ והגיע לכפר קטן.
טוחן הכפר החליט כי ינסה לשדך לרב את בתו והאמין כי אלוהים עמו.
לאחר שלושה ימים של מסע על סוסתו הזקנה, הגיע הטוחן לרב והתקבל על ידו בשמחה גדולה.
הרב מיד אמר לטוחן כי ישמח להתחתן עם בתו ושעליו לחזור עמה.
מופתע חזר הטוחן לכפר לאסוף את בתו ולחזור עמה לרב.
בימים הבאים הייתה בת הטוחן נרגשת מאוד וכשהגיעה לבית הרב ציפו לה נשים שהחלו בהכנות לקראת החתונה, הלבישו אותה, איפרו אותה וענדו לה תכשיטים. בת הטוחן הרגישה כנסיכה.
ברגע אחד סקרנותה גברה עליה והיא חמקה להציץ על הרב.
התרגשותה הייתה גדולה כשראתה כמה הוא יפה וחכם ואיך תלמידיו מביטים בו בהערצה.
מבטיהם הצטלבו והרב התרומם לבוא לקראתה וכשצעד אליה נחרדה הכלה הצעירה למראה צליעתו החמורה.
בת הטוחן ברחה לחדרה וננעלה בו.
הרב הפציר בה ארוכות לפתוח את הדלת והזכיר לה שהיא אורחת בביתו.
כשהתרצתה הכלה, נכנס הרב והוביל אותה למראה גדולה בקצה החדר שלא משכה את תשומת לבה של הצעירה עד לאותו הרגע.
במראה היא ראתה את עצמה בבגדיה הפשוטים, עובדת בשדה, עורה צרוב מהשמש והעצב ניכר בפניה.
נוסף לכל אלה שמה לב כי רגליה אינן שוות והיא צולעת באופן חמור.
הרב נעמד לצדה ובבואתו השתקפה אף היא במראה – גבוהה, חסונה, שתי רגליו שוות ואינן צולעות.
אז סיפר לה הרב כי עוד בשמיים הראה לו המלאך גבריאל את השידוך הצפוי לו וכשראה כי צפויים לבת הטוחן חיים קשים ועלובים, ביקש הרב מהמלאך כי לפחות את הצליעה ייקח ממנה וייתן אותה לו.
הרב ידע כי בחייו שלו הצליעה לא תפריע, אך חייה של בת הטוחן יוקלו במעט.
זה כוחה של אהבה, עוד טרם נפגשו בני הזוג, כבר היה מוכן לקחת הבעל על עצמו את כאבה של אשתו.
מוסר ההשכל מסיפור זה הוא חשוב ביותר בעיקר לכל אלו המחפשים אהבה, לעתים מראה חיצוני מפריע לנו לראות את פנימיותו האמיתית של האדם ואנחנו עלולים להפסיד אהבת אמת.
אל תשפטו אדם לפי צורתו החיצונית, הקדישו לו רגע ולמדו על האדם עצמו ורק לאחר מכן קבלו החלטה מושכלת.
